גזר דין בתיק ת"פ 15766-07-12

1.     הנאשם הורשע על פי הודאתו, בגדר האישום הראשון, בעבירת חברות בארגון טרוריסטי - עבירה לפי סעיף 3 לפקודה למניעת טרור, התש"ח - 1948, בעבירה של תמיכה בארגון  טרוריסטי לפי סעיף 4 לפקודה, ובעבירה של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 274 (2) וסעיף 274 (3) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"). בגדר האישום השני הורשע הנאשם בעבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק, ובמסגרת האישום השלישי הורשע הנאשם בעבירה של סחיטה בכוח לפי סעיף 427 (א) סיפא לחוק, ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335 (א) בנסיבות סעיף 334 לחוק.  ואלה המעשים: בגדר האישום הראשון, החליט הנאשם, ביחד עם אחרים, בשנת 2010, להצטרף לפעול במסגרת ארגון החזית העממית הדמוקרטית לשחרור פלסטין, שהנו ארגון טרוריסטי. בהתאם, הוקמה על ידם, בשכונת עיסוויה בירושלים, חוליה של החזית הדמוקרטית. במספר מועדים, בין היתר גם בתאריך 17/4/12, השתתף הנאשם ואחרים במספר מחאות והפגנות הזדהות שונות, שנערכו מטעם החזית הדמוקרטית באזור מזרח ירושלים. בנוסף, במסגרת פעילותו בחולייה, זרק הנאשם, ביחד עם אחרים, אבנים לעבר כוחות הביטחון שנכחו בשכונת עיסוויה. בגדר האישום השני, בפעילותו בחולייה, בסמוך לסוף שנת 2011, החליטו הנאשם ואחרים להביא לעזיבתן של שתי נשים מעיסוויה, לאחר שהיו שמועות כי נשים אלה עוסקות בזנות. בעקבות כך הגיעו הנאשם ואחרים, כשהם רעולי פנים, לבית אחת הנשים, הציגו עצמם כחברי החזית הדמוקרטית ואמרו לאישה כי יפגעו בה אם לא תעזוב את הכפר. אותה פעולה חזרה על עצמה כלפי האישה השנייה. יום למחרת עזבו הנשים את הכפר. בגדר האישום השלישי, החליטו הנאשם והאחרים לפגוע באדם שהיו שמועות כי הוא רמאי וגנב. האחרים הגיעו ביום 19/3/12 לבית אותו אדם, כשהם רעולי פנים וחלקם מצויד באלות ובצינורות ברזל וגומי. האחרים הוציאו את המתלונן מביתו, קשרו את ידיו מאחורי גבו והחלו להכותו באמצעות אלות וצינורות, תוך שאמרו לו כי עליו לעזוב את שכונת עיסוויה בתוך 24 שעות. כתוצאה מכך נזקק אותו אדם לטיפול רפואי, ויומיים לאחר אירוע התקיפה, הוא עזב ביחד עם משפחתו את שכונת עיסוויה.

2.     הנאשם הנו כבן 25, ובעברו הרשעה משנת 2006 בעבירת הצתה, הפרעה לשוטר, פרסום דברי תמיכה בארגון טרוריסטי, השתייכות לארגון טרור ויצור נשק ללא רישיון.

3.     באת-כוח המאשימה טענה, באשר לאישום הראשון, בין היתר, כי הערך המוגן הנו הגנה על ביטחון המדינה. אמנם מעשיו של הנאשם כללו בעיקרם השתתפות בהפגנות, אולם הנאשם לקח חלק בהתארגנות, ובזו החומרה, מה עוד, בהיות הנאשם חלק מארגון, הוא זמין לקריאתו של הארגון לביצוע פעולות נגד המדינה. באה הפניה לענישה במקרים אחרים בעבירות של חברות בארגון טרור, וכן הפניה לענישה באשר למעורבים האחרים ולעניין זה אתייחס בהמשך. לשיטת באת-כוח המאשימה, מתחם העונש הראוי באשר לאישום הראשון הנו בין 12 ל - 24 חודשים, באשר לחברות בארגון טרור, ובאשר לאירוע יידוי האבן, נטען כי מדובר בפגיעה קשה בסדר הציבורי, בשלטון החוק, בשמירה על חייהם וגופם של השוטרים המבצעים את תפקידם, ועל כן, כלל המתחם באשר לאישום הראשון, אמור לנוע בין 12 לבין 36 חודשי מאסר בפועל. באשר לאישום השני, נטען כי הערך המוגן במסגרתו הנו שלמות הגוף והגנה על הקניין, נטען כי הקו המנחה בפסיקה הנו חומרת העבירה של סחיטה באיומים, ומכך גם העונש שנקבע לצד עבירה זו. הוגשה פסיקה בה באה התייחסות לאמירות הנורמטיביות באשר לחומרת העבירה. נטען עוד כי מדובר באירוע מתוכנן שנעשה בחבורה והנאשם פעל כחלק מארגון טרור וכך הציג את עצמו, וכתוצאה ממעשיו, אנשים עזבו את ביתם. נטען כי המתחם הראוי באשר לאישום זה הנו בין 20 ל - 40 חודשי מאסר. באשר לאישום השלישי, נטען כי מדובר בערכים מוגנים של שלמות הגוף. המתלונן נפגע בפועל. מדובר במעשה מתוכנן ובחבורה שפעלה עם כלי משחית שהביאה לתוצאה לפיה אותו אדם עזב את הכפר ביחד עם משפחתו שנפגעה גם היא. נטען כי המתחם הראוי הנו בן 30 ל - 54 חודשי מאסר בפועל. באופן כללי טענה המאשימה כי יש להתייחס לכל אירוע בנפרד. מדובר באירועים נבדלים שבוצעו במועדים שונים, ועל כן הענישה על פי המתחמים אמורה להיות מצטברת. אמנם הנאשם הודה, אולם זאת באיחור. לא קיימות נסיבות מיוחדות לטובתו. קיים עברו מאחורי גבו, ועל כן העונש הראוי לשיטת המאשימה, הנו מאסר שלא יפחת משש שנים, ופיצויים בנוגע למתלונן באישום השלישי.

4.     מנגד, הסנגור הפנה בעיקר לענישה שנגזרה על המעורבים האחרים, ענישה מקלה לעומת עמדת המאשימה בתיק זה, ונטען לעקרון אחידות הענישה. כמו כן, נטען כי אין מקום לצבור את מתחמי הענישה עבור כל אישום, כפי שלא נעשה  בעניינם של המעורבים האחרים. באופן כללי נטען כי עניינו של נאשם זה דומה לעניינו של אחד המעורבים, שעניינו נדון בבית משפט השלום, וערעור על גזר דינו נדחה על ידי בית משפט המחוזי, ובמסגרתו נדון אותו נאשם לשנים עשר חודשי מאסר בפועל. הסנגור טען כי האישומים הנוגעים בנאשם שלפנינו, מקבילים וכמעט זהים לאישומים בגינם הורשעו האחרים, זאת כמפורט בגזרי הדין שהוגשו בעניינם. עוד נטען כי המעשים שנעשו על ידי הנאשם, לפחות בכל הנוגע לאישומים השני והשלישי, אין להם קשר לחברות בארגון טרור, אלא רצון לשפר את איכות חייהם של תושבי הכפר. נטען, באשר לאישום השלישי, כי הנאשם לא היה שותף בפועל למעשים האלימים. נטען עוד כי עניין מקצת המעורבים (בעיקר אמג'ד אדריס), חמור  יותר לאור עברם. בנוסף, מעורב אחר היה ראש החוליה על כל המשתמע מכך והוא נדון ל - 34 חודשי מאסר בפועל בלבד. בסופו של דבר, לאחר ההשוואה, ובעיקר ההצבעה על ההבדלים לטובת הנאשם, בין הנאשם לבין המעורבים האחרים, סבור הסנגור כי יש לגזור על הנאשם לא יותר מאשר 18 חודשי מאסר בפועל. נטען כי מדובר באדם צעיר, שפעל מתוך שיקול דעת מוטעה, וכבר שילם בגין מעשיו, עקב עזיבתו את לימודיו האקדמאים, והנו בא ממשפחה נורמטיבית.

5.     בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, על בית המשפט לקבוע, בשלב גזר הדין, את מתחם העונש ההולם, זאת בהתבסס על העיקרון המנחה ועל הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. בשלב השני, לאחר שנקבע המתחם, יש לגזור את עונשו של נאשם שעניינו נדון, מתוך מתחם הענישה ההולם, זאת תוך התייחסות לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה. בשלב זה של קביעת המתחם, דעתי קרובה למתחמים שנקבעו על ידי חברי, השופט י' נועם, בעניינם של המעורבים האחרים בת"פ 60494-05-12. באשר לאישום הראשון ובהתחשב בעונש שנקבע לעבירה של חברות בארגון טרור ותמיכה בארגון טרור, כאשר החומרה היא בעצם ההצטרפות לארגון טרור, ההופכת את המצטרף לכלי הניתן להפעלה על ידי אותו ארגון, ולאור נסיבות ביצוע העבירות בגדר האישום הראשון, מתחם העונש ההולם הנו בין 16 ל - 40 חודשי מאסר בפועל. באשר לאישום השני, מדובר בעבירה אשר נועדה לאפשר למבצעה השגת מטרותיו כלפי אנשים שאינם ששים לפנות לגורמי אכיפת החוק, תוך הפעלת אמצעים פסולים. בענייננו מדובר בפעולה בחבורה, תוך תכנון מוקדם, כאשר כל זאת על יסוד השתייכותם לארגון טרור, ובסופו של דבר, מעשיהם צלחו ואנשים עזבו את מקום מגוריהם. נראה לי כי המתחם הראוי הנו בין 18 ל - 48 חודשי מאסר. דברים דומים ניתן לומר באשר לעבירות באישום השלישי, שם ננקטה גם אלימות, כאשר הנאשם למעשה לקח את החוק לידיו, והפך להיות ביחד עם חבריו, לתובע, לשופט ולמוציא לפועל בנוגע עם התנהלות חברתית, תוך הטלת אימה בחבורה, לאחר תכנון מראש. גם המתחם בגין מעשים אלה הנו בן 18 לבין 48 חודשי מאסר.

6.     באשר לעונש הראוי, אותו יש לגזור על הנאשם, אעיר תחילה כי עניינו של הנאשם, נבדל מעניינו של חסן עליאן, הן בכך שעניינו של הנאשם כולל אישום נוסף, והן בכך כי אותו נאשם היה ללא הרשעות קודמות, מה עוד שרמת הענישה שנקבעה לאותו עניין, הנה נמוכה לטעמי. באשר לנאשם, מדובר במי שבעברו הרשעה ממין העניין, ולא רק זאת, אלא, וכפי שהצביעה על כך באת-כוחה מאשימה, החרטה שהביע הנאשם בגין מעשיו, כאשר עמד לדין לפני כשבע שנים, מתבררת כלא חרטה, והנאשם לא למד את לקחו. עוד יש לזקוף לחובת הנאשם את פעילותו בצוותא עם רבים אחרים, לאחר תכנון מראש, מתוך מניע אידיאולוגי לאומני פסול. לצד זאת יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו ולהביא במסגרת השיקולים את הענישה שנגזרה על המעורבים האחרים.

7.     לפיכך, אני גוזר על הנאשם כלהלן:

א.     מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים. תקופת מאסרו מיום מעצרו.

ב.     מאסר מותנה לתקופה של 12 חודשים  והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.

        זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, במעמד באת-כוח המאשימה, בא-כוח הנאשם והנאשם עצמו.